משולש החשיפה

משולש החשיפה , אחד היסודות המרכזיים בצילום ובהבנה איך ניתן לשלוט על מספר פרמטרים מרכזיים שישפיעו על התמונה הסופית בינהם המרכזי ביותר, כמות האור הנכנסת לתמונה.

משולש החשיפה מורכב מ-3 צלעות

• מפתח הצמצם (f)

• מהירות התריס (s)

• איזו (ISO)

במאמר זה נפרט על כל צלע במשולש וא

יך היא משפיעה על התוצר הסופי – התמונה.

מפתח הצמצם

הצמצם הוא חור בעדשה המורכב מעלעלים דרכו נכנס האור ופוגש את החיישן בגוף המצלמה. ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר כך ייכנס יותר אור, ככל שהצמצם סגור יותר כך ייכנס פחות אור. המספר מתאר את גודל החיישן- ככל שהמספר קטן יותר (לדוגמא 1.8) כך הצמצם פתוח יותר, ככל שהמספר גדול יותר (לדוגמא 18) כך הצמצם סגור יותר.

גודל הצמצם משפיע גם על עומק השדה. ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר כך עומק השדה יהיה קטן יותר, כלומר, האובייקט עליו קיבעתם את הפוקוס יהיה חד וכל מה שלא ממוקם על אותו המישור (מלפני האובייקט ומאחוריו) יטושטש בהדרגה. ככל שהצמצם סגור יותר עומק השדה יהיה גדול יותר וחלקים גדולים מהפריים יהיו בפוקוס. חשוב לזכור שעומק השדה נשלט על ידי גורמים נוספים ולא רק ע"י הצמצם.

מהירות התריס

התריס כשמו כן הוא מהווה חוצץ בין החיישן (או המראה) לבין העדשה ומשפיע גם הוא על כמות האור שנכנסת ופוגשת את החיישן בגוף המצלמה. במקרה הזה אנחנו עוסקים במהירות תנועת התריס. ככל שמהירות התריס איטית יותר כך ייכנס יותר אור, כל שמהירות התריס מהירה יותר כך ייכנס פחות אור. מהירות התריס נמדדת כזמן בו התריס פתוח בשניה לדוגמא מהירות תריס של 1/30 נחשבת למהירות יחסית איטית המאפשרת כניסת אור גדולה למצלמה. לעומת זאת, מהירות תריס 1/2000 נחשבת למהירות גבוהה המאפשר לכמות אור קטנה להיכנס למצלמה. ישנן מהירויות איטיות המיוצגות עם סימון של גרשיים ליד הספרה (לדוגמא "1) , במצב כזה אנו מדברים בשניות שלמות ולא בחלקים ממנו.

מהירות התריס תשפיע גם על מריחה או הקפאה של האובייקטים בתנועה בתמונה. מהירות תריס איטית תיצור מריחה של אובייקטים הנעים במהירות שגדולה ממהירות התריס, מהירות תריס מהירה תקפיא אובייקטים הנעים במהירות נמוכה ממהירות התריס הנבחרת. כך מתקבלות תמונות של מריחת מים מול הקפאת זרימת המים או חשיפות ארוכות תנועת מכוניות אל מול הקפאת תנועת המכונית.

איזו

איזו הוא הגורם היחיד במשולש שלא עובד על עיקרון מכאני כמו התריס והצמצם. האיזו מציין את הרגישות האלקטרונית של החיישן לאור. ככל שהערך המספרי של האיזו נמוך (לדוגמא 100-200) כך הרגישות האלקטרונית של החיישן לאור נמוכה דבר המתאים לצילום בתאורה טובה ש-2 הצלעות של התריס והחיישן יכולים להתמודד איתה. במידה ונמצאים בתנאי תאורה ירודים נעלה את ערכי האיזו (לדוגמא 1000) כדי להגביר את הרגישות האלקטרונית של החיישן לאור ובכך לשפר את התאורה בפריים.

מכיוון שזוהי פעולה אלקטרונית יש מחיר בגין העלאת ערכי האיזו והוא רעש אלקטרוני (אופטי – גרעיניות וכרומטי – צבעוניות) שנילווה לתוצר הסופי. מצלמות עם חיישן פול פריים מתמודדות טוב יותר עם העלאת איזו גם בערכים גבוהים בהשוואה למצלמות עם חיישן קרופ.

בהצלחה בצעדים הראשונים בעולם הצילום